לתמיכה רגשית ע”י ארגוני הקואליציה ער”ן – 1201 או בווטסאפ 052-8451201 | נט”ל – 1800-363-363 | מוקד חוסן ארצי 5486*

מרץ 18, 2024

הכח של הגיל השלישי במלחמה

מאז ה7/0 כולנו גילינו בתוכנו כוחות פנימיים, שאולי לא חשבנו שישנם. אצל חלק מהאנשים, הכוחות
הללו הם כמו יין טוב – משתבחים עם הזמן. מרים ויינרב, בת ה-85, סיפרה לנו איך דווקא בניסיון
חייה מצאה כוחות ועוררה בנו השראה עם האופטימיות שלה דווקא בזמנים אלו. פרויקט מיוחד
בשיתוף הקואליציה הישראלית לטראומה


מרים ויינרב בת ה-85, יודעת דבר או שניים על קושי בחיים. לפי 18 שנים היא איבדת את אחת
מבנותיה, וכסבתא היא הייתה, ועודנה חלק גדול מאוד בחיי נכדתה. מאז מות בתה, אבי הנכדה נישא
בשנית והיא מעורבת בחיי ילדיו כסבתא לכל דבר. "החיים ממשיכים, צריך להמשיך את החיים" היא
אומרת, "איבדתי בת ונשארה לי נכדה. את מבינה, יש טוב ויש גם רע" היא מתארת.


חייה של מרים לא היו קלים כלל. מלבד אובדן ביתה, היא עצמה ניצולת שואה. " נולדתי בתוניס,
חוויתי שואה, הבית שלנו נפל עלינו ואחותי בת שנה וחצי נהרגה. ברחנו לפרדס וכל הלילה היינו
בארגזים. הילדה שלי, הלכה ללדת פעם ראשונה ומתה בלידה. הבת שלי השנייה איבדה את בעלה.
אני לקחתי את הכוחות גם לטפל בבעל עם אלצהיימר, וגם לטפל בנכדה. ואני המשכתי, וכתבתי
לשתי הנכדות ספר" היא מספת בגבורה שלא תיאמן.


"אם אני אשב כל היום ואבכה? למי זה יעזור? לי? לילדים? לשירה (הבת שנפטרה)?" מספרת מרים,
ומוסיפה "אני אופטימית מטבעי, גם פה במועדון נהיו מיואשים ואני תמיד מדברת אופטימית". כשהיא
נשאלת איך היא מצליחה להתמודד? משיבה מרים- "תשמעי, אני לא יודעת איך להסביר את זה,
אבל כל יום השמש זורחת. זה פשוט לא לוותר על עצמך, לא לוותר על החיים שלך – לנסות".


דווקא מתוך ניסיון חייה, היא מוצאת מקום גם לאופטימיות בימים אלו, ומסבירה כי העשייה, וחיי
הקהילה, נותנים לה כוחות. במהלך היום-יום שלה, מרים מספרת כי " התחלתי לצייר לפני שנה וחצי,
אני שרה במקהלה, אני בחוג דרמה." וששואלים מה המסר הכי חשוב שלה למי שמחפש כוחות היא
אומרת כי " אני תמיד אמרתי לילדים שלי – אין דבר כזה אי אפשר. אפשר! מה שיש ביד שלי, אני
אשתדל לעשות אותו כמו שצריך, לא לפחד".


ד"ר שני אבניאלי, מנכ"לית חברת AgeWise להזדקנות מיטבית, מסבירה כי העובדה שדווקא מתוך
ניסיון חייה המורכבים, מוצאת מרים כוחות, היא ממש לא במקרה. " אוכלוסייה מבוגרת אמנם יותר
פגיעה, אך בחוויה המקצועית שלי, להרבה מהם יש חוסן מאד גדול, הרבה פעמים יותר מלצעירים.
הכוחות האלו הם כמו שריר, הם יודעים שהשמש תזרח שוב". עוד מחדדת ד"ר שני ואומרת כי "כמובן
שזה ספקטרום ונמצא גם כאלו שיש להם ירידה תפקודית ברמה הקוגנטיבית או הפיסית, כי ה7.10
היה אירוע מאד מטלטל, ומשהוא באחיזה וברצף נקטע."


ד"ר שני מסבירה כי הרבה פעמים "יש אלמנט מאד גדול של בחירה – איך אני מגבירה את הטוב
ומפחיתה את מה שמסב לי קושי. כלומר, חלק מהיומיום שלנו מושתת על הבחירות שאנו עושים ואז
אנשים שיש להם דברים שמסבים להם משמעות, שיש להם תחומי עניין, שהם חלק מקהילה – הם
יותר חסונים". ד"ר שני מפרטת ואומרת "זה בא ליידי ביטוי נניח בהאם אני בוחרת לעשות הליכה
סביב הבית שלי לעת ערב, או לשמוע מוסיקה – כל דבר שאני יודעת שמסב לי טוב, האם אני יודעת
לתת את הכרת התודה על הפעילויות, על ההתחדשות. ובצד ההופכי – איך אני מפחיתה את
המינונים של מה שעושה לי לא טוב – צופה בחדשות פעם או פעמיים ביום, אנשים שמאד מציפים
אותי – אני אצמצמם."


במקביל לאלמנט הבחירה, ד"ר שני מסבירה כי לפן הקהילתי יש המון השפעה על האופן בו אנשים
מתמודדים עם מצבי חירום. "העניין בקהילה הוא לא ברמה הפיסית בהכרח. מדובר במערכות יחסים
שיש בהן הדדיות, ויש בהן רצף, וזה משהוא שצריך לטפח. מאד חשוב למצוא את האנשים
המשמעותיים שאיתם אני יכולה לדבר, ולשתף, ולייצר איתם את ההמשכיות. בכל שלב אנחנו יכולים
להסתכל ימינה ושמאלה ולראות מי זקוק לי – זה לטפח את מערכות היחסים הללו."

לתרומה באמצעות כרטיס אשראי

לתרומה בסך

בחרו אמצעי תשלום

icon

בימי שגרה ובשעת חירום,
הקואליציה הישראלית לטראומה, נמצאת כאן בשבילכם.

זמינים עבורכם גם בטלפון: 02-6722618 ובדוא”ל info@itc-office.org.il

זמינים עבורכם גם בטלפון:
02-6722618
ובדוא”ל info@itc-office.org.il